ארצות הבריתיום השרימפס הלאומי
השרימפס נוכח על שולחנות האוכל כבר אלפי שנים! היוונים והרומאים הקדמונים נהנו מרכיכה זו, וכיום השרימפס נדוג ומיוצא לכל העולם. יפן מובילה בצריכת שרימפס לנפש, ומיד אחריה ארצות הברית. קיימים למעלה מ-2,000 מיני שרימפס, במגוון גדלים וצבעים. הזנים הנפוצים ביותר הם שרימפס הסלעים, השרימפס הוורוד, שרימפס הטיגריס והשרימפס הלבן. היסטוריונים מאמינים שחוקרים צרפתים במאה ה-18 נתקלו בדיג שרימפס בלואיזיאנה. באמצע המאה ה-18 הפכה העיר מובייל שבאלבמה למרכז פירות ים, ומיסיסיפי הצטרפה בעקבותיה בסוף המאה ה-19. ה"שרימפס בויל" (shrimp boil) האהוב של הדרום האמריקאי התפתח, ככל הנראה, סביב אותה תקופה. במקביל, מתיישבים איטלקים בקליפורניה החלו לדוג שרימפס בסוף המאה ה-19. עם השתפרות שיטות הדיג והשילוח, הפך השרימפס למועדף לאומי בתחילת המאה ה-20. כיום הוא הרכיכה הנאכלת ביותר בארצות הברית, ונחגג במתכונים, בתחרויות ו... באכילה, כמובן! שרימפס יכול להיות דיג טבעי או מגידול, ומעל 90% מהשרימפס המיובא לארצות הברית מגיע מגידול. הוא נמכר טרי או קפוא, ומספק חלבון רזה, ברזל, ויטמין B12, סלניום ואומגה 3. אותו מכינים על האש, מטגנים, מרתיחים או אופים במנות כמו ג'מבלאיה, גמבו ופאייה.
לקריאת הסיפור
