יום הסימיט

הסיפור

סימיט הוא הטבעת המצופה בשומשום שמגדירה את חיי הרחוב הטורקיים, נמכרת מעגלות וארונות זכוכית כמעט בכל פינה מהשחר עד הלילה. בצק מעוצב לחוגים, טובל בדבש ענבים, מגולגל בשומשום קלוי ונאפה עד שהחוץ מקרקש והפנים נשאר רך ללעיסה. לבד, קרוע עם גבינה או טבול בצ'אי, הוא מגשר בין חטיף לארוחת בוקר בקלות דמוקרטית — זול מספיק לביס נסיעה מהיר, אהוב מספיק להרגיש כטקס קטן.

שורשיו מגיעים דרך ערים עות'מאניות ונמלי ים שחור, שבהם אופים זיקקו את הטבעת למזון נייד לעובדים, מלחים וסטודנטים. סגנונות אזוריים משתנים: חלק מהטבעות דקות ופריכות יותר, אחרות שמנמנות ולחמיות יותר, אך בושם השומשום בלתי ניתן לטעות. מוכרי סימיט עדיין הולכים בשכונות ומאזנים מגשים על הראש, קוראים ללקוחות במסורת שהתאימה עצמה למאפיות מודרניות בלי לאבד את נשמת הרחוב.

חגגו את יום הסימיט בקניית טבעת חמה ממאפייה מקומית, או נסו לאפות בעצמכם ושתפו את המנה עם שכנים. לוו בגבינה לבנה, זיתים וצ'אי חזק, ואכלו בחוץ אם אפשר. לכבד סימיט זה לטעום את המעגל הפשוט שמאכיל את טורקיה בתנועה.