יום הקפה הטורקי

הסיפור

קפה טורקי הוא מסורת מוכרת על ידי אונסק"ו של קפה טחון דק המבושל בג'זבה עד שעולה קצף סמיך, ואז נשפך בלי סינון לכוסות קטנות בשם פינג'אן. המשקה צפוף, ארומטי ולגימות איטיות, לעיתים קרובות עם כוס מים ומתוק כמו לוקום. קצף הוא סימן לטיפול; השמרים שוקעים בתחתית ואינם נוגעים. מעבר לקפאין, הטקס מבנה ביקורים, קריאה בכוסות ואת הכוריאוגרפיה המנומסת של הצעת סיבוב שני וקבלתו.

רשום באונסק"ו על תרבותו ומסורתו, קפה טורקי נשאר מלאכה חיה בבתים, בבתי קפה ובטקסים בכל טורקיה. מטחנות מורידות פולים לאבקה; ג'זבות נחושת או פלדה מתחממות בעדינות כדי שהקצף ייווצר בלי לרתוח ולגלוש. המשקה מקשר היסטוריה עות'מאנית לחיים מודרניים בלי ז׳רגון מקצועי — רק סבלנות וכבוד ליציקה. להגיש היטב עדיין מסמן הכנסת אורחים בבהירות כמו תה.

ביום הקפה הטורקי הכינו ג'זבה בזהירות, שתפו כוסות עם מים ולוקום, והתמהמהו אחר כך. למדו מישהו את טכניקת הקצף, או בקרו בבית קפה שעדיין מכין אותו בדרך הקלאסית. לחגוג קפה טורקי זה לחגוג טקס לאומי של חום, הפסקה וקבלת פנים.