יום הרביולי הלאומי

הסיפור

מקורות הרביולי במאה ה-14 באיטליה, עם האזכור הראשון של הסוחר הוונציאני פרנצ'סקו די מרקו. במאה ה-16 הגיע לרומא, שם הגיש אותו ברתולומאו סקאפי, השף הרנסנסי המפורסם, במפגשי קרדינלים קתולים. עם הזמן עברה המנה האלגנטית משולחנות האריסטוקרטיה לבתים איטלקיים רגילים והפכה לחלק אהוב מהמטבח האזורי.

הגמישות היא חלק מהקסם. אפשר למלא בבשר עשיר, אבל גם באפשרויות צמחוניות כמו גבינה, פטריות, דלעת או אפילו עוגיות שקדים מתוקות — חשוב במיוחד בחגים דתיים שבהם בשר אסור.

תיאוריה מרתקת קושרת את היצירה למלחים מגנואה שעיטפו שאריות ארוחה בבצק — גרסה מוקדמת של הפסטה הממולאת. תיאוריה אחרת מצביעה על השראה מ"טורטה", פאי מלוח גדול שתמציתו צומצמה לביסים מושלמים.

וריאציות אזוריות רבות: בצפון איטליה אוהבים רביולי דלעת ואמרטי — מנה חגיגית לחג המולד, המשקפת את המורשת הקולינרית העשירה של איטליה.