יום הבקלאווה

הסיפור

בקלאווה היא המאפה הנחגג ביותר של טורקיה: שכבות דקות כנייר, אגוזים קצוצים, חמאה וסירופ מתוק — פריכה, ריחנית ומיועדת לשיתוף ביהלומים קטנים. בקלאווה הפיסטוק של גזיאנטפ מפורסמת במיוחד; האגוזים הירוקים העזים והשכבות המושלמות מוגנים במוניטין גיאוגרפי ודורות של מלאכה. הפילו נמתח כמעט שקוף, נערם עם מילוי אגוזים נדיב, נאפה לזהוב, ואז מושרה כך שהסירופ יבריק בלי להטביע את הפריכות. חתיכה אחת מספיקה להשתיק שולחן; מגש מספיק לכבד אורחים.

מטבחי ארמון עות'מאניים זיקקו את הבקלאווה לשפת חגיגה, וערים אנטוליות שמרו את האמנות חיה בסדנאות משפחתיות שבהן שוליים עדיין לומדים בעין ובמגע. סגנונות אזוריים מעדיפים פיסטוק, אגוז מלך או חיתוכים וצפיפויות סירופ שונות, אך האידיאל נשאר: פריכות, בושם ואיזון. בקלאווה מופיעה בביקורי ביראם, בחתונות ובנדיבות של יום שלישי רגיל כשמישהו ראוי למתיקות.

ביום הבקלאווה שתפו חתיכות טריות עם צ'אי חזק או קפה טורקי, וטעמו לאט כדי שהשכבות יישארו מובחנות. בקרו במאפייה אומנותית אם אפשר, או למדו למרוח כמה עלים בבית. לחגוג בקלאווה זה לחגוג את מומחיות המאפים הטורקית בצורתה הזהובה והנדיבה ביותר.