ארצות הבריתיום חזה הבקר הלאומי
הבריסקט, שמקורו באזור החזה של הפרה, מתחלק לשני נתחים: "פוינט" (point) ו"פלאט" (flat), וכל אחד מהם מציע אפשרויות קולינריות משלו. נתח ה-point, עשיר בשומן וברקמת חבור, מצטיין בבישול איטי או בהעשנה, המעניקים לו טעם עמוק. נתח ה-flat, רזה יותר אך טעים באותה מידה, דורש הכנה אחרת. אף שהוא נתח מאתגר, הבריסקט הופך לבשר עדין ועשיר בעזרת בישול איטי, שמפרק את רקמות החבור הקשות למרקם ג'לטיני מענג. מקורות יום הבריסקט הלאומי אינם ידועים ואבדו בהיסטוריה, אך לבריסקט עצמו היסטוריה קולינרית ארוכת שנים. המונח "בריסקט" (brisket) נטוע בימי הביניים, ונגזר מהמילה הנורדית העתיקה "brjosk". לבריסקט קשרים היסטוריים לחגיגת חג הפסח בקרב יהודי מזרח ומרכז אירופה מאז המאה ה-18. אף שהוזכר במודעה מטקסס משנת 1910, הוא צבר פופולריות בשנות ה-50, כשהופיע בתפריט של מסעדת ברביקיו. השפעת הבריסקט חורגת מהמטבח האמריקאי, ומוכר במסורות הקולינריות המקסיקניות בשם "סוארדו" (suadero). הוא משמש להכנת "burnt ends", מעדן אהוב במערב התיכון של ארצות הברית. עם שני הנתחים, flat ו-point, הבריסקט מציע גמישות - point להעשנה ו-flat למתכוני בישול איטי. מתיישבים ספרדים הביאו פרות בשר לאמריקה, ותרמו למסעו הקולינרי של הבריסקט.
לקריאת הסיפור
