ארצות הבריתיום עוגיות הזנגביל הלאומי
מקורות לחם הזנגביל מגיעים לימי קדם, והמתכון המוקדם ביותר הידוע מגיע מיוון של שנת 2400 לפני הספירה. המונח "לחם זנגביל" (gingerbread) נגזר מהמילה הלטינית "zingebar", שהתייחסה במקור לזנגביל משומר, תבלין שמקורו בסין והובא לאירופה בדרך המשי. ללחם הזנגביל היו תפקידים טקסיים ביוון ובמצרים העתיקות, ובהמשך הוא הופיע בפסטיבלים באירופה של ימי הביניים כעוגיות קשות שעוצבו כדמויות חיות, מלוכה ועוד, ולעיתים קושטו בעלי זהב. חיבתה של המלכה אליזבת הראשונה לעוגיות הזנגביל המעוטרות תרמה לקישורו עם אלגנטיות. עוגיות הזנגביל הובאו לאמריקה על ידי מתיישבים אירופים, ומילאו תפקיד בפוליטיקה הקולוניאלית, והופיעו בספר המתכונים האמריקאי הראשון של אמיליה סימונס. הסיפור המיוחד של "לחם הזנגביל של לפאייט" מתאר כיצד מרי בול וושינגטון הגישה את לחם הזנגביל שלה למרקיז דה לפאייט בעת ביקורו בביתה בווירג'יניה, ומוסיף עומק היסטורי לקשר האמריקאי. התפתחות לחם הזנגביל נראית במעבר מעוגה רכה לעוגיות קשות ומעוצבות, המשקפות שינויי טעם במשך מאות שנים. המסורת האהובה של בתי הזנגביל לחג המולד החלה, ככל הנראה, בגרמניה של המאה ה-16, וצברה פופולריות אחרי פרסום "הנזל וגרטל" מאת האחים גרים, שהעניקה השראה ליצירות מורכבות ומעוטרות בממתקים. בשנים האחרונות יצרו חסידי לחם הזנגביל בתים עצומים, ויצירה מטקסס אף שברה שיא גינס עולמי: 60 רגל אורך, 42 רגל רוחב ומעל 10 רגל גובה.
לקריאת הסיפור
