יום האגואצ'ילה

הסיפור

אגואצ'ילה הוא מאכל פירות ים מחוף האוקיינוס השקט של מקסיקו: שרימפס נא (או דגה טרייה אחרת) שמוחמץ לזמן קצר בתערובת לוהטת של מיץ ליים, צ'ילי, מלפפון ובצל. השם פירושו "מי צ'ילי": ציר דק וחשמלי שמבשל קלות את פירות הים ושומר עליהם קפיציים וקרים. החריפות של סרנו או צ'ילטפין נפוצה; כוסברה ואבוקדו מצננים לעיתים קרובות את שולי הצלחת. הגרסאות הטובות ביותר טועמות קודם כול כמו ים, אחר כך כמו אש ואז כמו רעננות.

האגואצ'ילה מזוהה מאוד עם סינלואה ועם מטבחי החוף של צפון־מערב מקסיקו, והוא משגשג במקומות שבהם הדגה מגיעה לחוף באותו יום. הוא בן משפחה של הסביצ'ה בין פירות הים המוחמצים בהדרים, אבל חד יותר, ירוק יותר וחריף יותר. מסעדות מגישות אותו בקערות רדודות לשיתוף; דוכני חוף מגישים אותו עם טוסטדות שמתפצחות מול הנוזל. מטיילים פוגשים אותו לעיתים קרובות כהתגלות של חופשה, ואז מחפשים אותו גם הרחק מהחוף בכל מקום שבו מטבח קפדני מצליח להשיג שרימפס טוב.

ביום האגואצ'ילה התחילו בשרימפס טרי ללא רבב, טחנו או מעכו את הצ'ילי עם ליים וצננו הכול לפני ההגשה. הגישו טוסטדות, אבוקדו ומשקאות קרים, ואל תשאירו במרינדה יותר מדי זמן כדי שהמרקם יישאר מוצק. חגגו מנה ראשונה מקסיקנית שטעמה כמו אוויר ים וחריפות באותה כף.