יום החמוצים הלאומי

הסיפור

יום החמוצים הלאומי, ב-14 בנובמבר, מוקיר את אמנות הכבישה העתיקה — שיטת שימור בת יותר מ-4,000 שנה. מקורה בציוויליזציות עמק החידקל, ודמויות כמו קלאופטרה ויוליוס קיסר תמכו ביתרונותיה התזונתיים. קולומבוס הביא חמוצים לצפון אמריקה ב-1492, מתוך הכרה ביכולתם למנוע צפדינה במסעות ימיים.

המילה "pickle" מגיעה מההולנדית "pekel" — המדגישה את תפקיד התמלחת. מתיישבים הולנדים בניו יורק של המאה ה-17 הניחו את היסוד לחמוצי שמיר כשרים — נכס במטבח היהודי־מזרח־אירופי.

היום, שאולי שורשיו באיגוד אורזי החמוצים לפני כ-70 שנה, מעודד להתענג על הפינוק הספוג בתמלחת. ההיסטוריה חושפת נוכחות במסופוטמיה, בשגרת היופי של קלאופטרה ובמסעות קולומבוס. ימי הביניים הביאו שמיר, והמאה ה-17 סימנה את ראשית תעשיית החמוצים בניו יורק.

המאה ה-20 ראתה התרחבות עולמית מעבר למלפפונים — ירקות ופירות מגוונים. יש Dill, Sweet, Bread-and-butter, Kosher Dill, גרקינים, קימצ'י, גארי ואצ'אר. וריאציות מודרניות כמו צ'יפס חמוץ, פופסיל חמוץ ו-Koolickles מדגימות את הגמישות המתמשכת.