יום הפרצל הלאומי

הסיפור

סיפורו של הפרצל מפותל ומרתק בדיוק כמו צורתו. מקורו קשור באופן מרתק לכנסייה הקתולית במאה ה-7. מאמינים שנזירים קתולים המציאו את המעדן המפותל הזה, כפרס לילדים שזכרו את תפילותיהם. הבצק עוצב בחוכמה כדי להזכיר ידיים שלובות, בסימן תנוחת תפילה, מה שהפך אותו לבחירה מושלמת לתקופת הצום שלפני חג הפסחא הנוצרי, כשבשר, מוצרי חלב וביצים היו אסורים.

קדימה למאה ה-17, אז קיבל הפרצל תפקיד חדש בשוויץ. הוא הפך לסמל של איחוד, והוצג בחתונות מלכותיות כייצוג של קשר הנישואין. אולי אפילו הביטוי האנגלי "לקשור את הקשר" (tying the knot) שמסמל נישואין נובע מכאן, בהתחשב בצורתו השלובה של הפרצל ובקשר שלו לידיים שלובות בתפילה.

כיום נהנים מהפרצל בצורות שונות, רך או פריך. נוכחותו מעטרת דוכני מזון בקרנבלים, קרשי שרקוטרי ואירועים רבים. במאה ה-19 הביאו מהגרים גרמנים את הפרצל לצפון אמריקה, שם הפך לנכס בסיסי, בעיקר בפנסילבניה. אהבת המדינה לפרצל עמוקה כל כך, שיום הפרצל הלאומי נוסד ב-2003 על ידי המושל אד רנדל מפנסילבניה, לכבוד חשיבותו ההיסטורית של המעדן האיקוני הזה.

אף שפנסילבניה ידועה בייצור הפרצל, לערים בכל ארצות הברית מסורות פרצל משלהן. בניו יורק, למשל, רוכלי רחוב מציעים פרצלים רכים, חלק קלאסי מקצב החיים המהיר של העיר. גם פילדלפיה מתגאה בתרבות פרצל חזקה, שנהנים ממנה לרוב עם חרדל.