יום פוקצ'ה

הסיפור

פוקצ'ה הוא הלחם השטוח המגומז של איטליה, מוזהב בשמן זית ולעיתים משובץ ברוזמרין, מלח גס או בצל רך. הבצק מועשר בשמן, נמתח בתבנית וננקב בקצות האצבעות כך שבריכות שמן נאספות ונאפות לפירור פריך-רך. פוקצ'ה ליגורית מפורסמת במיוחד — דקה, מלוחה ובלתי ניתנת לעמידה עם קפוצ'ינו בוקר — בעוד גרסאות עבות יותר במקומות אחרים נושאות ירקות, גבינה או זיתים. היא חטיף, ארוחת בוקר ולחם כריכים גם יחד, תמיד הכי טובה חמה מהתנור.

אפיית פוקצ'ה מלמדת סבלנות: התפחה ארוכה בונה טעם, ושמן נדיב אינו אופציונלי אלא חיוני. מאפיות מציגות דפים חתוכים לריבועים שנעלמים עד הצהריים. ביום הפוקצ'ה ערבבו בצק רך, הניחו לו לתפוח עד שהוא מנופח, גמזו עמוק ואפו עד שהחלק העליון זהוב והתחתון פריך. קרעו עם חברים, טבלו בעוד שמן או פצלו לכריכים. לחגוג פוקצ'ה זה לחגוג לחם איטלקי בצורתו המזמינה ביותר — בצק פשוט שהופך בשמן זית וחום למשהו שאי אפשר להפסיק לאכול.