יום הבוניואלוס

הסיפור

בוניואלוס הם עיגולי בצק מטוגן מקסיקניים ופריכים: מרודדים דק, מתנפחים בבועות בשמן ומסיימים אותם בסוכר, קינמון או סירופ קל. הם נשברים בעדינות בנגיסה ומשאירים את האצבעות דביקות בצורה הכי טובה. ירידים, שווקי דצמבר וחגיגות משפחתיות מאמצים אותם כממתק חגיגי שעדיין מרגיש כמו אוכל רחוב שאפשר להכין בבית עם מערוך וסיר שמן.

המתכונים נעים בין בצקי שמרים לטורטיות קמח פשוטות שמטוגנות עד שהן מבעבעות ומזהיבות. יש אזורים שמעדיפים אותם טבולים בסירופ; אחרים נשארים עם אבקת סוכר יבשה שנוצצת על הצלחת. כך או כך, הבוניואלוס הופכים מצרכי מזווה בסיסיים לחגיגה בזכות החום והפריכות. הם נערמים יפה לשיתוף ונעלמים מהר יותר משחשבתם.

ביום הבוניואלוס טגנו אותם טריים כדי שיישארו פריכים עד כדי כך שישמעו אותם, פזרו סוכר ואכלו לפני שהם מתרככים. הגישו לצדם קנקן קפה או שוקו. חגגו קינוח מקסיקני שנועד למפגשים, לסוכר ולצליל של בצק שנשבר. הכינו יותר ממה שנראה לכם שצריך — המגש מתרוקן מעצמו.