יום המזה

הסיפור

מזה הוא האמנות הטורקית להתחיל ארוחה בצלחות קטנות רבות — בהירות, קרמיות, חריפות, כבושות ועשבוניות — שנועדו לשיתוף יותר מאשר לדהירה למנה עיקרית. קערות חידרי וג'ג'יק, אזמה חריפה, זיתים, ירקות ממולאים, חציל קלוי וסלטי עונה מגיעים יחד כדי שכל אורח יבנה קצב ביסים אישי. הלחם הופך לכלי; השיחה הופכת לעיקר. סביב שולחנות ממחינות באיסטנבול ועד בתים אגאיים, מזה הופך אכילה לריקוד קולקטיבי איטי.

המסורת מקשרת את טורקיה לשולחן ים־תיכוני ולבנטיני רחב יותר, ונשארת טורקית במובהק בטבולי יוגורט, משחות פלפל וירקות בשמן זית. מזה מקבל אוכלי בשר וצמחונים, ימי חג וערבי אמצע שבוע רגילים, כי שפע כאן נמדד במגוון ובהכנסת אורחים יותר מאשר בצלייה אחת גדולה. לפתוח את שבוע המטבח הטורקי במזה הגיוני: זה מטבח כקבלת פנים.

ביום המזה הוציאו לפחות חמש צלחות קטנות, צקו משקאות קרים, וסרבו לפנות את השולחן מוקדם מדי. הזמינו חברים להביא כל אחד צלחת אחת וטעמו הכל לאט. לחגוג מזה זה לחגוג את השולחן המשותף הטורקי בצורתו הצבעונית והנדיבה ביותר.