יום הבקלאווה הלאומי

הסיפור

בקלאווה — פלא קולינרי עם היסטוריה עשירה — אולי שואבת השפעה מיוון העתיקה, רומא, ערב ואשור. האבולוציה המודרנית קשורה למטבחי הארמון של טופקאפי בקונסטנטינופול, והמונח נכנס לאנגלית ב-1650. יצירת מופת שכבתית: בצק פילו, אגוזים קצוצים ומיזוג דבש או סירופ.

בהכנה קפדנית: שכבות פילו דקות, אגוזים והחדרת דבש או סירופ. אחרי אפייה וקירור מקשטים באגוזים טחונים — ובאזורים מסוימים עם גלידה או קאימק. הפופולריות הולידה וריאציות יווניות, טורקיות, ארמניות, איראניות ועוד — כל אחת עם תערובות אגוזים וטעמים.

ההיסטוריה שזורה בוויכוח יווני־טורקי. האימפריה העות'מאנית הפיצה בקלאווה; שני הצדדים טוענים להמצאה, אבל המילה ממקור טורקי. אגדה מייחסת למצעד גדול של הסולטן במאה ה-17 ברמדאן.

כנקודת מחלוקת בין יוון לטורקיה — המשמעות התרבותית מורכבת. מעבר לקסם הקולינרי מופיעה בחגיגות דתיות: אפטאר מוסלמי, חגים יהודיים ואורתודוקסיים יווניים. עם שכבות מורכבות ווריאציות — עדות להיסטוריה הקולינרית העשירה של האזורים שנגעה בהם.