יום הצ'יפס הלאומי

הסיפור

סיפור הצ'יפס מתחיל בהצגת תפוח האדמה לאירופה מאמריקה בסוף המאה ה-16. בתחילה הוא התקבל בחשדנות עקב חששות מרעילות, אך האגרונום הצרפתי אנטואן-אוגוסטן פרמנטייה מילא תפקיד מכריע בקידום הערך התזונתי של תפוח האדמה ובקבלתו הנרחבת בצרפת.

אף שהאמונה הנפוצה מייחסת את מקור הצ'יפס לבלגיה של המאה ה-17, קיימים אזכורים מוקדמים יותר בצרפת לפרוסות תפוחי אדמה מטוגנות כבר בשנת 1795. חשיפתו של הנשיא תומאס ג'פרסון למטבח הצרפתי בסוף המאה ה-18, כולל תפוחי אדמה מטוגנים, תרמה להפצת הרעיון בארצות הברית.

הולדתו של הצ'יפס המודרני שנויה במחלוקת. אגדה מקסימה מבלגיה מתארת כפריים שמטגנים תפוחי אדמה בחורף קפוא בשנת 1680. האזכור הראשון המתועד של "צ'יפס" מופיע בספר מתכונים פריזאי מ-1775, ובתחילת המאה ה-19 הוא הפך למאכל רחוב פופולרי בפריז.

אף שגם צרפת וגם בלגיה טוענות להמצאת הצ'יפס, בלגיה מדגישה את תפקידה בהפצתו העולמית. המונח "French fries" זכה לתפוצה בארצות הברית במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה, כשחיילים אמריקאים נתקלו בו באירופה. השם נשאר בשימוש למרות מחלוקת פוליטית קצרה, שבמהלכה שונה שמו זמנית ל"freedom fries" בתגובה לעמדתה של צרפת בנוגע לפלישה לעיראק.

הצ'יפס עבר התאמות מגוונות ברחבי העולם, המשקפות טעמים ומסורות מקומיים. מפוטין בקנדה, דרך קארי-וורסט בגרמניה ועד לשילובים ייחודיים כמו צ'יפס בתוך סנדוויץ' שווארמה - אזורים שונים הוסיפו את הטוויסט שלהם למנה הגמישה הזו, שהפכה למועדפת קולינרית עולמית.