יום עוגת הפטל הלאומי

הסיפור

הפטל נחשב יקר ערך מאז ימי קדם - אבותינו הקדמונים בתקופה הפליאוליתית קטפו אותו משיחים כתענוג מתוק. רק במאה ה-4 לפני הספירה התחילו לגדל אותו בפועל. הפירות המתוקים והרב-שימושיים הללו מצאו את דרכם לתה צמחים ולשקיקי מרפא, ועדויות לגידולם מתועדות עד לרומא העתיקה.

אירופה של ימי הביניים אימצה את הפטל בדרכים מגוונות - כתרופה, ואפילו כפיגמנט בציורים ובכתבי יד. באותם ימים רק בני המעמד הגבוה יכולים היו להרשות לעצמם את המעדן היקר הזה. עד המאה ה-17 שגשג הפטל בגני אנגליה, וגידולו התפשט ברחבי אירופה.

כשהמתיישבים האירופים הגיעו לאמריקה, גילו שהאמריקאים הילידים נהנים מהפטל זה מאות שנים. הגרסה המגודלת הובאה לארצות הברית, ובמהרה היה ביקוש רב לשתילי פטל מסחריים בכל הארץ. במאה ה-19 גדל הפטל במרבית המדינות המרכזיות, ועד 1880 הוקדשו לגידולו כ-2,000 אקרים של קרקע.

הפטל אף שזור באגדות. אגדה אחת מספרת על נימפה בשם אידה שדקרה את אצבעה בעת קטיף פטל, וכך הפכו הפירות מלבנים לאדומים. אגדה גרמנית אחרת מייחסת את פרוותו האדומה של השועל לצריכת פטל. אף שמקורותיו של יום עוגת הפטל הלאומי לוטים בערפל, אנו מודים למי שהיה הראשון לשלב את הפטל העסיסי בעוגה, וחוגגים את הרעיון המענג הזה על ידי שכשוך פרוסה של עוגת פטל.