יום החומץ הלאומי

הסיפור

היסטוריית החומץ חוזרת לבבל הקדומה סביב 3000 לפנה"ס — נוצר ממקורות זמינים כמו תמרים, תאנים ובירה. עקבות נמצאו גם בכדים מצריים. במזרח אסיה, במיוחד בתקופת ג'ואו בסין, הפכה ייצור החומץ לאומנות — עם "יצרני חומץ" במשקי אצולה.

יוונים ורומאים השתמשו בחומץ מיין לבישול ולרפואה. הספרטנים הכניסו אותו למרק המסורתי "מרל זומוס" כמתחלב. בימי הביניים בידדו חוקרים מוסלמים חומצה אצטית בזיקוק חומץ — ותרמו לפורמליזציה של הייצור באירופה.

במאה ה-19 חוללו תיעוש והתקדמות מדעית מהפכה. תהליך אורליאן בצרפת וחומץ לתת באנגליה הם אבני דרך. המצאת הגנרטור הארוז של קרל סבסטיאן שיצנבך ב-1823 קיצרה תסיסה והובילה לחומץ לבן מזוקק. ביפן גילה מאטאזאמון נקאנו שמרים של סאקה כבסיס לחומץ אורז.

במאה ה-20 קיצרה תסיסה שקועה את הייצור ל־1–2 ימים — ואפשרה ייצור המוני זול בעולם.

חומץ — תפוחים, בלסמי, אורז, לתת — מרכזי בבישול: כבישה, ויניגרט, רטבים ותבלינים. מעבר למטבח משמש לניקוי, גינון ואפילו תרופות בית.