יום הקוויאר הלאומי

הסיפור

יום הקוויאר הלאומי מכבד את המעדן היוקרתי ואת ההיסטוריה המרתקת שלו. במסורת, "קוויאר" התייחס לביצי דגי סטרוגן פראיים בים הכספי ובים השחור — סוורוגה, אוסטרה, סטרלט ובלוגה. ההגדרה התרחבה לביצי דגים כמו פורל, סלמון ודג לבן, בצבעים משחור עד אדום וכתום.

עשיר בוויטמין B12 אבל גבוה בכולסטרול. קוויאר אמיתי לא מפוסטר מתכלה מהר ודורש קירור; מפוסטר מחזיק מעמד יותר.

איראן ורוסיה הן יצרניות מובילות, אבל גם ארה"ב, קנדה, איטליה, ספרד וערב הסעודית תורמות. ההיסטוריה עתיקה: הסטרוגן הוערך לבשר ולביצים כאחד.

דיג יתר בתחילת המאה ה-20 הוביל לאיסורים והעלה את הקוויאר למוצר יוקרה. היום מנציח את המסע מהיוונים הביזנטיים דרך האריסטוקרטיה הרוסית ועד בום שנות העשרים הסוערות בפריז.

ירידת אוכלוסיות הסטרוגן הובילה לאיסור בינלאומי על דיג בים הכספי ב-2008. חוות סטרוגן משנות ה-1990 שואפות לייצור בר־קיימא.

היום, בזכות פרקטיקות בנות קיימא ושיטות קציר אנושיות יותר, הקוויאר נגיש לקהל רחב יותר — ולא רק לאליטה.