יום החרדל הלאומי

הסיפור

החרדל, המופק מזרעי צמח החרדל, מתייחד בהיסטוריה עשירה שמתחילה במצרים העתיקה. הוא שימש בתחילה למטרות רפואיות, אך היוונים והרומאים אימצו את תכונותיו המגוונות, ושילבו אותו במטבחם וברפואתם. צפון צרפת הפכה ליצרנית חרדל מרכזית, והמונח "מוסטרד" (mustard) נגזר מהמילה "מוסטו" (mosto), תערובת של מיץ ענבים לא מותסס וזרעי חרדל שהכינו נזירים צרפתים.

החרדל המוכן, כמו שאנו מכירים אותו כיום, הופיע בדיז'ון הצרפתית של המאה ה-13, כשהאפיפיור יוחנן ה-22 מינה את אחיינו ל"יוצר החרדל הגדול". במאה ה-19 היו הבריטים הראשונים לטחון חרדל בקנה מידה תעשייתי.

בשנת 1904 הופיע החרדל הצהוב המודרני לראשונה ברוצ'סטר שבניו יורק, וצבר פופולריות רבה בעיקר לצד ההוט דוג האמריקאי הקלאסי. המוזיאון הלאומי לחרדל, שהקים בארי לבנסון, מציג למעלה מ-5,600 סוגי חרדל מיותר מ-70 מדינות.

יום החרדל הלאומי, שהוקם ב-1991, נחגג מדי שנה במוזיאון הלאומי לחרדל, עם משחקים, מוזיקה וטעימות חרדל בחינם. החרדל מגיע בטעמים מגוונים, ממתוק ועד חריף, בהתאם לזני זרעי החרדל שבהם משתמשים - לבן, חום ושחור. זרעי חרדל, שלמים, טחונים, כתושים או מרוסקים, משמשים ביצירות קולינריות שונות, ומעניקים טעם חד כשהם נטחנים או מעורבבים בנוזלים.