יום הפסטה הלאומי

הסיפור

פסטה היא בצק מסולת חיטת דורום או מקמח עם מים או ביצים, שמעוצב למאות צורות ומבושל עד שהוא רך. בסין אכלו אטריות כבר לפני אלפי שנים, אבל לפסטה האיטלקית יש היסטוריה משלה. בסיציליה ייצרו פסטה יבשה כבר במאה ה־12, כשהגאוגרף אל־אידריסי תיאר עיירה ליד פלרמו שייצאה אותה באוניות, והסיפור שמרקו פולו הביא את הפסטה מסין הוא מיתוס.

נאפולי הפכה לבירת הפסטה במאה ה־17, כשמכבשים מכניים הוזילו את הפסטה היבשה ורוכלי רחוב מכרו מקרוני לאכילה ביד. רוטב העגבניות הצטרף לפסטה בסוף המאה ה־18. לתומס ג'פרסון מייחסים לעיתים קרובות את הפצת המקרוני בארצות הברית אחרי שהכיר אותו באירופה, ומהגרים איטלקים הפכו ספגטי עם קציצות וזיטי אפוי לקלאסיקות אמריקאיות בתחילת המאה ה־20.

האיטלקים מתאימים כל צורה לרוטב: פסטה ארוכה כמו ספגטי ולינגוויני לרטבי שמן ועגבניות, צינורות מחורצים כמו ריגטוני ופנה לראגו סמיך, ופסטה ממולאת כמו רביולי וטורטליני מוגשת בפשטות עם חמאה או ציר. אמריקאים אוכלים כ־9 קילו פסטה לאדם בשנה.

ביום הפסטה הלאומי בשלו מנה אהובה, נסו צורה חדשה או הכינו פסטה טרייה בבית.