יום הדלעת הלאומי

הסיפור

הדלעת היא אחד הגידולים החקלאיים העתיקים ביותר ביבשת אמריקה. במקסיקו נמצאו זרעים בני אלפי שנים, והעמים הילידים גידלו דלעות לצד תירס ושעועית הרבה לפני שהגיעו המתיישבים האירופים. המתיישבים הראשונים למדו לצלות, לבשל ולייבש את הציפה, והיו שחללו את הדלעת, מילאו אותה בחלב, תבלינים ודבש ואפו אותה ברמץ — אב קדמון של פאי הדלעת.

מבחינה בוטנית הדלעת היא פרי ממשפחת הדלועיים, עשירה בבטא־קרוטן, סיבים ואשלגן. הציפה המתוקה והארצית מתאימה למרקים, לחמים, קארי וריזוטו, וכמובן לפאי, והגרעינים הקלויים הם חטיף פריך.

כיום מגדלת ארצות הברית יותר מחצי מיליון טונות דלעות בשנה, ואילינוי מובילה בייצור. רבות מהן הופכות לפנסי ליל כל הקדושים — מסורת שמהגרים אירים אימצו מלפת מגולפת — ובתחרויות דלעות ענק נרשמים פירות של יותר מ־900 קילו.

ביום הדלעת הלאומי בקרו בשדה דלעות, גלפו פנס, קלו את הגרעינים או בשלו משהו מחמם מדלעת טרייה.