יום הסקוץ' הלאומי

הסיפור

וויסקי סקוטי, המכונה לעיתים "מי החיים", נושא היסטוריה עשירה מהמאה ה-15. האזכור המוקדם ביותר, ברשומות מס מ-1494, מייחס לנזיר ג'ון קור במנזר לינדורס זיקוק לתת ל-"aqua vitae".

בתחילה שורשיו במנזרים נוצריים, והסקוטש שימש למטרות שונות — מבושם ועד תרופה. עם פירוק המנזרים במאה ה-15 עבר הייצור לבתים ולחוות.

במאה ה-17 הטיל הפרלמנט הסקוטי מסים, מה שהוביל להברחות נרחבות ולשיטות התחמקות יצירתיות. חוק הבלו מ-1823 הביא לגיטימציה לתעשייה עם רישוי ומיסוי במקום הברחות. המצאת ה-Patent Still של איניאס קופי ב-1831 חוללה מהפכה ואפשרה זיקוק רציף וייצור וויסקי דגנים.

חלוצים כמו ביוקנן, דיואר, ווקר וצ'יוואס הרחיבו את ההגעה העולמית במאה ה-19. איגוד הוויסקי הסקוטי הוקם להגנת האינטרסים, והגדרות חוקיות נקבעו ב-1933, 1988 ו-2009.

על פי חוק, סקוטש חייב להיות מזוקק ומיושן בסקוטלנד לפחות שלוש שנים בחביות אלון, עם מינימום 40% אלכוהול בבקבוק. ההצלחה העולמית, בהשפעת יזמים ואירועים כמו כנימת הפילוקסרה, ביססה את מעמדו כמשקה מהולל.