היום הבינלאומי לגבינה

הסיפור

יום הגבינה הבינלאומי, המצוין ב־4 ביוני, הוא מחווה שמחה לאחד משינויי הצורה הגדולים של הבישול: חלב טרי שהופך, בעזרת תרבית, אנזים מגבן, מלח וזמן, למשהו שאפשר לפרוס, להמיס, לפורר או לרכך ביוקרה. מצ׳דר חד ועד ברי קרמי, מפטה מלוחה ועד כחול חריף — גבינה היא מצרך מזווה ולוח חגיגה גם יחד.

ייצור גבינה הוא עתיק. עמי רועים למדו שחלב מותסס מחזיק מעמד זמן רב יותר ונוסע טוב יותר; הרומאים תיעדו טכניקות; מנזרים שיכללו מתכונים; וכפרים מהאלפים ועד האנדים פיתחו סגנונות שעוצבו באקלים, בחיות ובטעם מקומי. חלבי פרה, עז, כבשה ובופאלו מביאים כל אחד אופי מובחן. כיום צרפת, איטליה, שווייץ, הולנד, ארצות הברית ומדינות רבות אחרות מתגאות במסורות גבינה, בעוד מחלבות קטנות ברחבי העולם שומרות על ניסוי חי.

גבינה נמסה מעל פסטה, מכתירה המבורגרים, ממלאת סנדוויצ׳ים ומעגנת ערבי יין עם פרי ולחם. היא יכולה להיות פרמזן מגורר יומיומי או גלגל אלפיני נדיר שמשותף בין חברים. חלופות דלות לקטוז ומבוססות צמח הרחיבו את השולחן עוד יותר, אך המלאכה הקלאסית נשארת פלא של מיקרוביולוגיה וסבלנות.

ביום הגבינה הבינלאומי בונים לוח טעימות, מבשלים גרטן או גבינה קלויה, מבקרים במחלבה או לומדים את הסיפור מאחורי משולש אהוב. זה יום לעושר, לסקרנות ולהנאה הפשוטה של משהו שהתיישן נפלא.