יום הלזניה הלאומי

הסיפור

לזניה, או "לאזאנה", שורשיה באיטליה העתיקה — אולי בנאפולי — והשם מהמילה היוונית "laganon", צורת הפסטה המוקדמת ביותר. תחילה התייחסה לסיר הבישול; בימי הביניים צברה פופולריות, וספר בישול אנגלי מהמאה ה-14 כלל מתכון מוקדם בלי רוטב העגבניות שאנחנו מקשרים היום.

ברנסנס נוספו גבינה וביצים לבצק, ועגבניות הצטרפו בשנות ה-1880. לזניה בשכבות הפכה לאופנה במאה ה-19, במיוחד בזכות פרנצ'סקו זמבריני מבולוניה.

מהגרים איטלקים הביאו לזניה לארה"ב בסוף שנות ה-1800, והיא הפכה למאכל נוחות אהוב. גארפילד, החתול אוהב הלזניה, הוסיף נגיעה משעשעת לפופ־קאלצ'ר. היום יש וריאציות רבות — צמחונית, פירות ים ואפילו קינוח.

בדרך כלל: דפי פסטה, פרמיג'אנו־רג'אנו, בשאמל, ראגו, מוצרלה או ריקוטה, ובשרים או ירקות — נאפים לשלמות. בין אם המקור ביוון או באיטליה — לזניה הפכה למנה עולמית אהובה, שנחגגת ביום הלזניה הלאומי כיצירה קולינרית עשירה בהיסטוריה.