יום הסקראפל הלאומי

הסיפור

יום הסקראפל הלאומי חוגג את אחת המנות הראשונות מבשר חזיר שהומצאו באמריקה, מנה יקרה במיוחד בהיסטוריה הקולינרית של ה"פנסילבניה דאץ'" ונפוצה במדינות האמצע-אטלנטי. הסקראפל, שמקורו בקולוניסטים גרמנים במאות ה-17 וה-18, הוא מאכל בשרי ייחודי המורכב משאריות חזיר, פסולת ונתחי בישול, המורתחים עם עצמות לקבלת טעם עמוק. התערובת מוקפצת עוד עם קמח תירס, קמח חיטה, בצל ותבלינים, ומתגבשת לכיכר שנחתכת לפרוסות ומטוגנת במחבת.

השם "סקראפל" (scrapple) נגזר מהמילה הגרמנית "פאנהאסקרפה" (panhaskröppe), שפירושה "פרוסת ארנב מהמחבת" - אף שאין בו כלל ארנב. במשך הזמן התפתח המתכון באזור האמצע-אטלנטי, כאשר קמח התירס החליף או השלים לרוב את הכוסמת.

לרגל החג, רבים מכינים סקראפל במתכון המשלב פילה חזיר מבושל ומפורק מעצמות, ציר עוף, קמח תירס, טימין ומלח, מבשלים עד להתעבות, מצננים במקרר, פורסים, מפזרים קמח ופלפל ומטגנים במחבת. את המנה מלווים תוספות כמו חרדל, קטשופ, סירופ מייפל, חמאת תפוחים, דבש או ריבה.

במקור נועד הסקראפל לנצל כל חלק מהחיה ולמנוע בזבוז, אך גרסאות מודרניות כוללות גם בקר, עוף או הודו. מעבר לשורשיו ההיסטוריים, המנה התפשטה למסעדות המתמקדות במורשת קולינרית, עדות לגמישותה. יום הסקראפל הלאומי מזמין לחקור את ההיסטוריה העשירה ואת הדרכים המגוונות ליהנות ממאכל הנוחות הזה, כולל עובדות מעניינות על שורשיו באירופה של ימי הביניים ועל האגדה מ-1879, לפיה דמות בשם ראשר ליברבאג (Rasher Liverbug) הציעה לקבוע "יום עמל הסקראפל".